פסק-דין בתיק עפ"ת 46961-12-10

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתן בהעדר המערער ביום 30.11.2010 ע"י כב' השופט  ש. בנג'ו  בתיק  4824-05-10.

נגד המערער נרשם דו"ח ברירת משפט בגין שימוש במכשיר טלפון בעת שנהג ברכב שלא באמצעות הדיבורית.

בעקבות רישום הדו"ח ביקש המערער להישפט ועל כן הוגש נגדו כתב אישום שנשלח אליו בהתאם לכתובתו ברחוב זהרון 15 אילת. כתב האישום ייחס למערער עבירה של שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה ברכב שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

בכתב האישום צויין כי הדיון יהיה בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה ביום 28.6.2010 בשעה 10:00, מועד שנדחה בהעדר אישור מסירה, ליום 30.11.10 שעה 9:30. במועד זה נידון המערער בהעדרו לעונש קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בקשה שנדחתה ביום 21.12.10 ובה קבע בית המשפט לתעבורה כי "העובדה שהנאשם התגרש... אינה מאיינת את המסירה". תוך שהוא מוסיף שהסכם הגירושין נערך ביום 11.11.10 "ואילו אישור המסירה הוא מוקדם יותר".

הערעור מופנה, גם כן, כנגד החלטה הנ"ל.

המערער טען בתצהירו כי בתקופה הרלוונטית היה בהליכי גירושין והיחסים בינו לבין אשתו לא היו טובים, בלשון המעטה, וככל הנראה עקב זאת היא לא מסרה לידיו את ההזמנה לדין.

ב"כ המשיבה טענה כי המערער הוזמן כדין ומכאן שבית משפט השלום לתעבורה היה מוסמך לדון אותו בהעדר, כך שאין כל פגם בהליך המשפטי. ב"כ המשיבה הגישה לבית המשפט עותק מההזמנה לדיון שנקבע ליום 30.11.2010.

המערער לא הראה קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות מן הדיון ובוודאי שאין ממש בטענה לקיומו של חשש לעוות דין, כך סבורה המשיבה.

לאחר שעיינתי בפסק הדין וההחלטה של בית משפט השלום לתעבורה, בהודעת הערעור, בהזמנות לדיון ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בימ"ש לתעבורה אשר דחתה את הבקשה לביטול פסק הדין ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.

לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר על המבקש להצביע על אחד מהנימוקים הקבועים בדין והם: סיבה מוצדקת להעדרותו או קיומו של החשש לעיוות דין, וזאת מכוח סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב—1982.

ברע"פ 4549/02 איטליא נ' מדינת ישראל, (ניתן בים 2.10.03), נפסק כי:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק הדין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

בענייננו, מתברר כי ההזמנה לדיון שנקבע ליום 28.6.10 נשלחה לכתובת המערער שם גם מתגוררת גרושתו וגם ההזמנה לדיון בו נידון בהעדרו, קרי ביום  30.11.10, הזמנה זו נשלחה ביום 12.7.10, כך שניתן להניח כי הגיעה לידי גרושתו ולכן ניתן לקבל את הסברו שלא קיבל את ההזמנה לדיון ובכך הוא סתר את חזקת המסירה.

על יסוד האמור לעיל ניתן לומר כי היה בפיו של המערער עילה מוצדקת להעדרות מן הדיון וכי די בכך כדי לבסס את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

זאת ועוד, המערער ביקש להישפט חרף העובדה כי המדובר בדו"ח ברירת משפט וזאת ככל הנראה כי הוא חולק עובדתית על האמור בדו"ח. מכאן, שהשארת המצב על כנו עלולה להשאיר תוצאה שיש בה כדי לבסס את החשש לקיומו של עוות דין, כי הרי ההכרעה במחלוקת העובדתית ראוי שתעשה על ידי בית המשפט לאחר שישמע את הצדדים.

משמצאתי כי שתי העילות הדרושות לביטול פסק דין שניתן בהעדר, מתקיימות בעניינו של המערער אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה ופסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו מהשלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום‏יום שישי י"ב אדר ב תשע"א, 18 מרס 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: